פשר היחד/ רחל הראל
רצח רבין לימד אותנו הרבה. לימד אותנו על חשיבות הדמוקרטיה ועל סכנת ההסתה, על גבולות חופש הביטוי, ובעיקר על תרבות המחלוקת.
אין ספק שכחברה למדנו המון, אך אני רוצה לחלוק על המחלוקת.
גידלנו דור שלם על תרבות של מחלוקת, חינכנו דור שלם לראות את השונה, את המפריד, את הקבוצות המנוגדות בחברה... גידלנו דור שלם על בסיס של מחלוקת, אבל לא לימדנו את הדור הזה על מאחד, מלכד, משותף... קידשנו את המחלוקת עד שהמחלוקת היא העיקרון המשותף האחרון שלנו.
בתרגיל שעשיתי באחת מן הכיתות בהן לימדתי, ביקשתי לנסות למצוא את הערכים המשותפים לכולנו, ככיתה. תלמידים מיהרו להציע ערכים כמו: ערך החיים, ערך המשפחה, ערך ההשגיות. התחיל ממש יפה. ואז התחלנו להתווכח. אני מודה שעודדתי את הויכוח, אבל לא הייתי צריכה להתאמץ... מהר מאוד דיברו תלמידים על התפוררות המשפחה, על ההשגיות כרעל הרוחניות, ואפילו ערך החיים לא זכה להסכמה כוללת, כשעלו נושאים כמו המתת חסד ועונש מוות למחבלים. אתם מוזמנים לנסות את אותו התרגיל, אני מאמינה שתגיעו לתוצאות דומות, ולא רק כי חינכנו את הדור הזה למחלוקת, ולשחיטת פרות קדושות, ולניפוץ מיתוסים, אלא כי העלנו על נס את המחלוקת. המחלוקת היא הערך המרכזי של החברה, ובהיותה כזאת, כל ערך חשוב אחר שנוי במחלוקת. אתם חולקים עלי? תחלקו איתי את הניסוי בדבר מחלוקת ותיווכחו...
אז מה צריך לעשות?
זה מאוד פשוט- למצוא את המאחד והמלכד, ובהיעדר מאחד ומלכד- לייצר! ומדוע זה כל כך חשוב? כי חברה שהבסיס שלה הוא ערך המחלוקת, הופכת מחברה אחידה עם תרבות משותפת, עם ערכים משותפים ועם נורמות משותפות, הופכת לאוסף של אינדווידואלים! הקרבנו את הקולקטיב על מזבח המחלוקת, ואני חולקת על כך! איך אפשר להגיע להישגים בחינוך, כשערך החינוך שנוי במחלוקת? איך אפשר להילחם באלימות כשאין פרות קדושות וקווים אדומים משותפים? איך אפשר לשמור על ערך המשפחה, כשיחד הוא אם לא מילה גסה, לפחות שלג דאשתקד?
אני שמה לי למטרה לייצר ערכים משותפים, כשבראש ובראשונה משימתי להגיע לשיתוף ולהסכמה על משותף. פחות חשוב לי להחיות ערכים עליהם גדלנו אנחנו, אם כי הייתי שמחה לראות חברת צעירים הדוגלת בציונות ובמשפחה, לראות קהילת צעירים שמקדשת את החיים. ובכל זאת, אם בסוף השנה כל תלמידיי ידגלו בערך מוסיקת הרוק, עדיין אסמן לי "ווי" על מטרת העל שלי לשנת הלימודים תשס"ז.
מי מכם, חולקים שלי, מוכן לצאת עימי למסע למען היחד?
רצח רבין לימד אותנו הרבה. לימד אותנו על חשיבות הדמוקרטיה ועל סכנת ההסתה, על גבולות חופש הביטוי, ובעיקר על תרבות המחלוקת.
אין ספק שכחברה למדנו המון, אך אני רוצה לחלוק על המחלוקת.
גידלנו דור שלם על תרבות של מחלוקת, חינכנו דור שלם לראות את השונה, את המפריד, את הקבוצות המנוגדות בחברה... גידלנו דור שלם על בסיס של מחלוקת, אבל לא לימדנו את הדור הזה על מאחד, מלכד, משותף... קידשנו את המחלוקת עד שהמחלוקת היא העיקרון המשותף האחרון שלנו.
בתרגיל שעשיתי באחת מן הכיתות בהן לימדתי, ביקשתי לנסות למצוא את הערכים המשותפים לכולנו, ככיתה. תלמידים מיהרו להציע ערכים כמו: ערך החיים, ערך המשפחה, ערך ההשגיות. התחיל ממש יפה. ואז התחלנו להתווכח. אני מודה שעודדתי את הויכוח, אבל לא הייתי צריכה להתאמץ... מהר מאוד דיברו תלמידים על התפוררות המשפחה, על ההשגיות כרעל הרוחניות, ואפילו ערך החיים לא זכה להסכמה כוללת, כשעלו נושאים כמו המתת חסד ועונש מוות למחבלים. אתם מוזמנים לנסות את אותו התרגיל, אני מאמינה שתגיעו לתוצאות דומות, ולא רק כי חינכנו את הדור הזה למחלוקת, ולשחיטת פרות קדושות, ולניפוץ מיתוסים, אלא כי העלנו על נס את המחלוקת. המחלוקת היא הערך המרכזי של החברה, ובהיותה כזאת, כל ערך חשוב אחר שנוי במחלוקת. אתם חולקים עלי? תחלקו איתי את הניסוי בדבר מחלוקת ותיווכחו...
אז מה צריך לעשות?
זה מאוד פשוט- למצוא את המאחד והמלכד, ובהיעדר מאחד ומלכד- לייצר! ומדוע זה כל כך חשוב? כי חברה שהבסיס שלה הוא ערך המחלוקת, הופכת מחברה אחידה עם תרבות משותפת, עם ערכים משותפים ועם נורמות משותפות, הופכת לאוסף של אינדווידואלים! הקרבנו את הקולקטיב על מזבח המחלוקת, ואני חולקת על כך! איך אפשר להגיע להישגים בחינוך, כשערך החינוך שנוי במחלוקת? איך אפשר להילחם באלימות כשאין פרות קדושות וקווים אדומים משותפים? איך אפשר לשמור על ערך המשפחה, כשיחד הוא אם לא מילה גסה, לפחות שלג דאשתקד?
אני שמה לי למטרה לייצר ערכים משותפים, כשבראש ובראשונה משימתי להגיע לשיתוף ולהסכמה על משותף. פחות חשוב לי להחיות ערכים עליהם גדלנו אנחנו, אם כי הייתי שמחה לראות חברת צעירים הדוגלת בציונות ובמשפחה, לראות קהילת צעירים שמקדשת את החיים. ובכל זאת, אם בסוף השנה כל תלמידיי ידגלו בערך מוסיקת הרוק, עדיין אסמן לי "ווי" על מטרת העל שלי לשנת הלימודים תשס"ז.
מי מכם, חולקים שלי, מוכן לצאת עימי למסע למען היחד?
רחל הראל, מחנכת, בת 27, מתחום מדעי הרוח.
